החלטה בתיק רע"א 25437-10-12

1. בקשה להארכת מועד מטעם המשיב 1, להגשת ערעור על פסק דין חלקי שניתן ביום 9.9.12 בבית משפט השלום בכפר סבא, ולפיו נקבע כי התאונה בה נפגע המבקש ביום 26.3.06 היא תאונת דרכים, וכי החבות לפיצוי המשיב 1 מוטלת על המבקשת בתיק זה - כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל").

2. רקע הבקשה הינו תביעה בגין תאונה שאירעה למשיב 1 ובה תבע הוא את "כלל" בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד), ואילו המשיבים 2 ו-3, מעבידו של המשיב 1 (קיבוץ משאבי שדה) והמבטחת מטעמו מכח פוליסת ביטוח חבות מעבידים (הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ) (להלן: "הפניקס"), נתבעו בעילה מכח פקודת הנזיקין (להלן: פקנ"ז). במסגרת ההליך קמא הורה בית המשפט על פיצול הדיון בין שאלת החבות לנזק.

3.  בעקבות קביעת בית המשפט קמא, כי התאונה נושא האירוע הינה תאונת דרכים, הגישה "כלל" בקשת רשות ערעור, ובה עותרת היא לשנות את סיווג התאונה ולקבוע כי איננה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. המשיבים 2 ו-3 הגישו תגובתם לגופו של עניין ובה ביקשו לדחות את הבקשה, באשר לא נפלה לטענתם כל שגגה מלפני בית המשפט קמא.

4.  במסגרת דיון בבקשה שנערך לפני, ביקשו הצדדים שהות לבחון הסדר פשרה בינהם, בהתאם למתווה שהוצע באותה ישיבה. בעקבות האמור, שלחו המשיבים 2 ו-3 "השלמה" לתגובתם, ובה טענו כי שמשנדחתה התביעה כנגדם בבית המשפט קמא נסתיים הדיון במערכת היחסים שבינם לבין המשיב 1, והיה עליו להגיש ערעור בזכות על פסק הדין החלקי. משלא עשה כן, הפך פסק הדין הדוחה את התביעה כנגד המשיבים לחלוט,  ועל כן דין הבקשה כנגדם להדחות על הסף .

5.  בעקבות האמור הוגשה הבקשה נושא החלטה זו, ובה מבוקש להאריך למשיב 1 את המועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי, עד מתן פסק דין בבקשת רשות הערעור התלויה ועומדת לפני, וזאת על מנת להימנע ממצב בו עלול המשיב 1 ככל שתתקבל בקשת "כלל", לצאת "קירח מכאן ומכאן" (בבא קמא, דף ס' עמ' ב').

6.  תגובת יתר הצדדים נתבקשה ונתקבלה. המבקשת מסכימה להארכת המועד. המשיבים  2 ו-3 מתנגדים לה. לטענתם אין כל טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה, במיוחד משהוגשה באיחור של קרוב לשנה, וזאת נוכח כלל סופיות הדיון. עוד טוענים המשיבים 2 ו-3 כי המדובר בטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו שאינם מוכרים כטעמים המצדיקים הארכת מועד. משבחר המשיב 1 משיקוליו שלא להגיש ערעור בתוך הזמן הקבוע בחוק, למרות שראה ש"כלל" הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין החלקי, אין להיעתר לבקשה משלא קיים טעם מיוחד לכך.

7. אחר עיון בבקשה ובתגובות לה, מצאתי להיעתר למבוקש, וזאת על אף שמסכים אני עקרונית, שמלכתחילה, היה יכול המשיב 1 להגיש ערעור בזכות לצד הגשת הבר"ע מטעם "כלל". עם זאת, אינני סבור כי נפגעת זכותם של המשיבים 2 ו-3 באופן המצדיק דחיית הבקשה, ודאי לא אל מול הנזק שיגרם למשיב 1 מהחלטה כאמור. לעניין זה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המשיבים 2 ו-3 הינם חלק בלתי נפרד בהליך הבר"ע דנן שהוגשה במקור גם נגדם, ועל כן, מוקהית טענתם בדבר אינטרס ההסתמכות מצידם.

8. מצב הדברים בו מצויים הצדדים הוא, כי לו תדחה הבר"ע, ממילא יפסק כי האירוע מסווג כתאונת דרכים והתיק יוחזר לדיון לפני בית משפט השלום בשאלת גובה הנזק. במצב זה לא נגרם כל נזק שהוא, לאף אחד מהמשיבים (המשיב 1 וכן המשיבים 2 ו-3). ואולם, ככל שתתקבל הבר"ע, היינו יקבע שהמדובר באחריות מכח פקנ"ז, עלול המשיב 1 לעמוד לפני שוקת שבורה למעשה, בה לא יוכל לקבל פיצוי מאף אחת מהמבטחות. מטעם חברת "כלל" לא יוכל להפרע שכן אין המדובר בתאונת דרכים, ומטעם חברת "הפניקס" - המשיבה 3, ימנע ממנו הפיצוי, בשל אי הגשת הערעור מטעמו, וזאת על אף שהמדובר בשלב ביניים ולמרות השגגה שנמצאה בקביעה המקורית (ככל שתקבע כזו).

9.   באופן מעשי המדובר איפוא במצב שבו למרות שהמחלוקת לא היתה בין המשיב 1 לבין "כלל" או "הפניקס", אלא בין שתי חברות הביטוח, בינן לבין עצמן,  עלול המשיב 1 למצוא עצמו במצב בלתי אפשרי, בו נתקבלה תביעתו נגד נתבע אחד ונדחתה נגד נתבע שני במסגרת פסק-דין חלקי. במסגרת הבר"ע נהפכה התוצאה ואולם, נוכח העובדה שפסק-הדין החלקי כלפי "הפניקס" (שזכתה בבית משפט השלום), יהפוך לחלוט מבחינת המשיב 1 משחלף המועד להגשת ערעור, יוצא הוא כאמור מפסיד זכותו משני הכיוונים. 

10.  לעניין זה פן נוסף, הוא פן המדיניות השיפוטית הראויה: אמנם המשיב 1 יכול היה להגיש ערעור בזכות על פסק-הדין החלקי שבו נדחתה תביעתו כלפי המשיבים 2 ו-3, בתוך תקופת הערעור, ואולם אינני סבור שהדבר רצוי, הן מבחינת המדיניות השיפוטית הראויה והן מבחינת העומס המוטל על בתי המשפט, ואין מקום לחייב תובע לערער "לשם הזהירות בלבד" על פסק-דין המקובל עליו עקרונית. משנה תוקף יש למסקנה זו, בהינתן כי המשיבים 2 ו-3 הינם צד כאמור להליך הבר"ע שהוגשה במקור גם נגדם, ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו.

כך נקבע למשל ב רע"א 10394/06 ‏ ‏ עירית בן דוד נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (5.2.09): ‏

           "... מסקנה אחרת עלולה להותיר את הניזוק במצב מוזר ולא סביר, שבו הוא ייאלץ להשיג על פסק דין שהוא מסכים לו, להעלות טענות "ליתר בטחון" ולפתוח חזיתות נוספות על מנת שלא יוותר מול שוקת שבורה. אין כל צורך להעמיד את הניזוק במצב כזה בנסיבות העניין".

כן ראויים לעיון דברי בית המשפט העליון ברע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' משה ג'ינו (21.10.09), שם קבע בית המשפט כך:

          "בערעור "נפתחת לכל אורכה ורוחבה אותה חזית שהייתה קיימת בדרגה הראשונה, ובגבולותיה מוסמך בית המשפט לפסוק גם לטובת בעל דין שלא ערער ונגד בעל דין שנגדו לא ערערו... " (זוסמן, בעמ' 814). ראוי אמנם כי השימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט לפי תקנה 462 ייעשה רק במקרים נדירים. אולם, מקרים כגון זה שלפנינו מתאימים לשימוש בסמכות זו, וזאת על מנת למנוע פגיעה בעשיית הצדק בין הצדדים, על מנת שלא להעמיד את התובע במצב שבו עליו לערער על פסק-דין המיטיב עימו ועל מנת שלא לעודד התדיינויות סרק... על-כן, במצב כפי שתואר לעיל, ואם יגיש הנתבע שהפסיד ערעור על חבותו, יוכל התובע לבקש מבית המשפט שלערעור להשתמש בסמכותו לפי תקנה 462 ולחייב את הנתבע שזכה במסגרת פסק-הדין החלקי בנזקיו של התובע במידה שהערעור שהוגש יתקבל".

11.   במישור הפרוצדורלי, ניתן לעשות שימוש הן בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, והן בתקנה 462 להן. בהתאם לתקנה 528  נדרש "טעם מיוחד". דעתי היא כי קיים כזה בענייננו.

                       "הלכה פסוקה היא, שהליך התלוי ועומד לפני בית המשפט מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הליך אחר באותו עניין".

                     (י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, (1995) 892).

     הרציונל העומד מאחורי ההלכה האמורה הוא, שאם ממילא תלוי ועומד עניין מסוים לפני בית המשפט וטרם הוכרע (כמצב בענייננו), אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר, אשר מתייחס לאותו עניין והוגש באיחור, שהרי לא נגרם נזק כלשהו, לא לבית המשפט ולא לצדדים. במיוחד נכונים הדברים, כשמדובר באותם צדדים, כששני ההליכים מכוונים כלפי אותה מטרה (ערעור על אותו פסק-דין חלקי כבענייננו), וההליך השני מוגש מטעמי זהירות בלבד, כדי למנוע טענות פרוצדוראליות. בנסיבות אלה הבקשה להארכת מועד היא טכנית למעשה, וניתן להיענות לה, גם אם אין צידוק מיוחד לאיחור זולת טעותו של עורך הדין, שלא הגיש, מלכתחילה, ערעור מטעמי זהירות (ר' לעניין זה גם  ב"ש 1186/85 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרומיכנית בע"מ פ"ד מ(2) , 15).

            דברים אלה נכונים בהחלט גם למקרה דנן. בפני תלוי ועומד הליך, היא הבר"ע המקורית, אשר השאלה היחידה שבה היא סווגה של התאונה כתאונת דרכים. המבקש, כמו גם המשיבים בערעור המבוקש להיות מוגש על ידו, הם צד להליך. לא צפויה השתהות בדיונים כתוצאה מהעתרות לבקשה, שכן הערעור לא יוסיף דבר לחזית המחלוקת או ליריעת הטיעונים אשר ממילא מונחים בפני בית המשפט. בהגשת ערעור גם הוספת צדדים נוספים, שאינם צד לערעור. כל הצדדים הרלוונטים כבר נמצאים בפני בית המשפט, במסגרת הבר"ע שלפני.